ראב"ד על ספרא, מצורע פרשת זבים, פרשה ה ג

שנים לבלא עת פי' בסוף י"א שבין נדה לנדה השנים האחרונים אינה זבה גדולה בהם וכל אותם י"א יום נקראים בלא עת נדתה לפי שאינם עת נדתה אלא עת זיבתה: אבל אי איפשר שתקשה כ"ו יום מקום שאין ולד ולא תהא יולדת בזוב הא מילתא במסכת נדה פרק בנות [לח:] כותים מקשה עלה הכי מקום שאין ולד בתמיה' אפילו בתלתא נמי הויא זבה: ותו מאי יולדת בזוב איכא הכא והרי לא ילדה בלא כלום. ומתרץ לה הכי קאמר ואי איפשר שתקשה כ"ו יום אפי' במקום שיש ולד ומקום שאין ולד אלא נפל אפי' בבציר מהכי נמי הויא יולדת דאין קושי לנפלים: