ראב"ד על ספרא, מצורע פרשת זבים, פרשה ד יד

אם על המשכב הוא עד שינשא רובו עליו פי' שאין הטהור מקבל טומאה מן המשכב עד שינשא רובו של טהור עליו: והני מילי בשאינו נוגע במשכב אלא שהוא נישא עליו כדאמרי' לעיל גבי זב שאפי' משכב התחתון יהא טמא והטהור ישב על העליון מיטמא כאילו נגע בו והכי איתא לעיל מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא והתם הוא דבעינן עד שינשא רובו עליו או על מקצתו כלומר לא בעינן שישב הזב על רובו של כלי אלא אפי' ישב על מקצתו טמא הכלי מיהו בעינן רובו של זב וטעמא דמילתא משום דלגבי אדם המיטמא מן המשכב כתיב ואם על המשכב הוא ומשמע כולו או רובו אבל לגבי המשכב המיטמא כתי' עליו דכתי' אשר היא יושבת עליו משמע אפי' על מקצתו ולעיל נמי בזב דרשינן כי האי גוונא אשר ישכב עליו ואשר ישב עליו עד שינשא רובו עליו: נראה לי דמדכתיב בזב אשר ישכב עליו הזב כולו או רובו מכאן אמרו רוב טמא על הטהור או על מקצתו אחד זב ואחד משכב טמא פי' בין שיהיה הטמא זב ובין שיהא משכב הזב כיון שרוב הטהור נישא עליו טמא: והאי טהור באדם בלחוד קא מיירי ולא במשכב טהור מדקתני סיפא אחד זב ואחד משכב טמא וקאי ארישא וקאמר כיון דרוב טמא ניסט על האדם הטהור כיון שיהא הטמא הזב עצמו או שיהא משכב הזב טמא: ודוקא שהאדם המסיטו לאותו משכב הזב אבל אם ניסט עליו המשכב הטהור טהור. וכן מציעתא רוב טהור על הטמא וכו' דוקא שהטהור אדם אבל אם היה משכב טהור או כלי אחר וניסט על משכב הזב טהור לפי שאין משכב עושה משכב ולא אפי' מדף בין מתחתיו בין מעליו אלא א"כ נגע והכי איתא במשנת זבים. אבל מקצת טמא על הטהור או על מקצתו ומקצת טהור על הטמא או על מקצתו בזב טמא בו ובמשכב טהור פי' בין ארישא בין אסיפא או אותו הטמא הוא זב והוא ניסט מקצתו על האדם הטהור או שיהא האדם הטהור ניסט מקצתו על הזב טמא אבל אם אותו הטמא הוא משכב בין שיהא הוא ניסט על האדם הטהור בין שיהא הטהור ניסט עליו כיון שאינו רוב טהור. וטעמא דמילתא דלגבי משכב הא כתיב ואם על המשכב הוא עד שינשא רובו עליו למעוטי מקצת טהור על המשכב הטמא לגבי היסטו של משכב נמי ילפי' ניסט ממסיט את המשכב שהוא טמא ואותם משמע רובו אבל לגבי זב הניסט או המסיט את האדם כתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים ואמרינן דהאי מגע היסט הוא ואפקיה רחמנא בלשון נגיעה למימר דהאי היסט במשהו: הרי למדנו לזב המסיט את הטהור שמטמא אותו אפי' במקצת והטהור המסיט את הזב ילפינן ליה מהאי היסט דכי היכי דהאי מטמא במקצת האיך נמי מטמא במקצת: ר' שמעון אומר מקצת טמא על הטהור אפי' בזב טהור קסבר ר' שמעון לא ילפינן ניסט ממסיט הילכך לגבי זב המסיט דאיתקש לנגיעה מטמא במקצת אבל לגבי זב הניסט דכתיב והנושא אותם בעינן שיהא רובו ניסט על הטהור באותם משמע כולו או רובו כך היא הנסחה בתורת כהנים: אבל במשנת זבים פרק חמישי היא שנויה בחילוף ר' שמעון אומר מקצת טהור על הטמא טהור ובזב מיירי ולא במשכב הזב: ונמצאת אותה הגירסא חילקת על זו ואיני יודע לה טעם ושמא נכתבה בשיבוש: