ראב"ד על ספרא, מצורע פרשת זבים, פרשה ב ו

במשכבו ולא הגזול יש מפרשים אפי' משכב המיוחד כגון כר וכסת וגזלו ושכב עליו אינו טמא מדרס משום דבעינן משכבו. ודמיא האי מילתא להא דאמרינן לעיל ולא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו וזה כיון שאינו שלו ואינו שאול למשכבו הרי אומר לו עומד ונעשה מלאכתנו לפי שאין הבעלים מתייאשין ממנו ואם יתבענו בבית דין צריך להחזירו לבעלים בעינו ולא נפטר ממנו בחזרת דמים והם ב"ד אומרי' לו עמוד ויעשה זה מלאכתו בו אבל [גנוב] טמא שסתם גניבה יאוש בעלים ונפטר ממנו בדמים. ויש מפרשים משכבו ולא הגזול כשייחד הכלי שלו לישיבה הוא טמא מדרס אבל אם גזלו וייחדו לישיבה אינו טמא מדרס לפי שאינו שלו ואין המחשבה שלו מחשבה: ודמיא להא דאמרינן עורות של בעל הבית מחשבה מטמאתן ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן ושל גזלן אין מחשבה מטמאתן וכו' אבל משכב המיוחד בין שלו בין של אחרים אם ישב עליו טמא מדרס: