ראב"ד על ספרא, מצורע פרשת זבים, פרשה ב י

יכבס בגדיו אף הציפה פי' אפי' ציפי צמר שעליו יהיו טעונים כבוס ת"ל בגד או בגד יכול בגד גדול לבן המטמא בזב והמטמא בנגעים פי' דלגבי משכב של זב בעינן שלשה על שלשה ולמושב טפח על טפח מה שאין כן בשאר טמאות דשלש על שלש נמי מטמאים הרי בגד גדול בעינן לזב ולבן בעינן לנגעים כדאמרינן לעיל בפ' נגעים דבגד צבוע לא מטמא. והכא נמי הנוגע בזב לא מטמא בגדים אלא אותם שהם ראויים ליטמא בשניהם הילכך בעינן לבן ושיהא בו שלש על שלש אבל אם יהא פחות משלשה אעפ"י שהוא לבן או אם היה צבוע אעפ"י שיש בו שלשה יהא טהור: שביס של שבכה הארוג הקצר שהאשה מחברת עם השבכה שבראשה שאוחזת בו את ראשה. וגנגילין פי' אזור קטן. מנין לעשות שאר כלים שעליו בשעת מגעו כבגדים שיהיו כולם טמאים ת"ל וטמא יכול יטמא אדם וכלים בשעת מגעו כזב או כמשכב הזב ת"ל וכו': וליכא למימר הכא מה ראית לרבות שאר כלים ולמעט כלי חרס משום דשאר כלים מרבה טומאת' (אבל) אצל זב היכא דאחדינהו לישיבה מה שאין כן בכלי חרס דמדרס כלי חרס טהור ואדם נמי מגופיה דקרא ממעט לי דהא כתיב בגד כלאים [בגד] אין אדם לא. ושאר כלים הרי הן כבגדים: