ראב"ד על ספרא, מצורע פרשת זבים, פרק ט יג

לזכר לרבות מצורע למעיינותיו כגון רוקו ומי רגליו: לנקבה לרבות מצורע למעיינותיה וכך מצאתי בספר מוגה וכך היא הגירסא במסכת נדה בפרק בנות כותים [כח.]. אבל בנסחאות כתוב לנקבה לרבות את היולדת: ולזאת הנסחא קשיא לי יולדת בהדיא כתיב בה כימי נדת דותה תטמא. ומהתם דרשינן שהוקשה לידה לנדה ולזבה: ואיכא למימר דאיצטריך דאי מהתם הוה אמינא לימים הוקשו ולא למשכבות ומושבות ומעיינות: אי נמי איכא למימר דהאי יולדת דקתני יולדת מצורע קאמר ולטפויי לה מעיינות אתא לטמא דם טהרה שלה שיהא מטמא כרוקה ומי רגליה כדמפרש לה במסכת נדה אליבא דב"ה: ונמצאו הגרסות שוות לדעת אחת: ולאיש אשר ישכב עם טמאה לרבות הבא על שומרת יום כנגד יום נראה לי שאם בא עליה בראשון שלה שיהא שומר את השבעה שאם תראה היא שלשה ימים רצופים יהא הוא סופר שבעה כמותה ואם לא יטבול ויטהר לערב: