ראב"ד על ספרא, מצורע פרשת זבים, פרק ח ח

כימי נדתה תהיה טמאה מלמד שמטמאה את בועלה ואין זב מטמא את שהוא בועל פי' אין זב מטמא את בועלו אלא שדברו חכמים בלשון נקיה כלומר שלא פירשו בו כל כך אלא אמרו את שהוא בועל דמשמע מי שנבעלה ממנו בטומאת נדתה וקא דריש השתא שהמושב של זבה אינו טמא אעפ"י שמטמא טומאה חמורה כזבה עצמה ובמשא ובמגע אבל אינו טמא שבעה כזבה עצמה: