ראב"ד על ספרא, מצורע פרשת זבים, פרק ז ג

ותהי נדתה עליו יכול יעלה לרגלה פי' שאם בא עליה בשלישי שלה לא יהא סופר אלא חמשה ימים בלבד כפי חשבונה. ת"ל וטמא שבעת ימים אפי' בא עליה ביום שביעי שלה יהא טמא שבעה. נמצאת אומר משכבו כמגעו מה מגעו לטמא אחד ולפסול אחד פי' בתרומה שיש בה שלישי הכלי שנגע בבועל נדה מטמא אחד ופוסל אחד שהבועל אינו אלא כשרץ או כנבלה אף משכבו מטמא אחד ופוסל אחד מה שאין כן במשכב הזב שמטמא את האדם לטמא בגדים וכל שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלין ומשקין להיות תחלה מפני שהוא נדון כאב הטומאה שהרי הוא מטמא בגדים: אבל לאחר שפרישתו ממטמאיו הואיל ואינו מטמא בגדים אינו אב אלא ראשון הוא ומטמא אוכלין להיות שני: והכי איתא במשנת זבים פרק חמישי: