ראב"ד על ספרא, מצורע פרשת זבים, פרק ו ג

ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע כתוב בנסחאות שכבת זרע פרט למערה וקשיא לי טובא מה טיבו אצל בעל קרי שהרי בעל קרי בין משמש בין אינו משמש טמא ואפי' ישן וכל שכן אם הערה באשה וראה קרי שהוא טמא. ונראה לי כי עיקרו למטה בענין משמשת דכתיב ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב והתם ודאי אצטריך שלא תאמר משמש ומשמשת טמאים ואעפ"י שלא הזריעו קמ"ל שכבת זרע פרט למערה. וא"ת משמש ורואה קרי תרתי למה לי והלא מן הקרי לבדו בלא שמוש הוא טמא. התם משום אשה אצטריך שהרי האשה אעפ"י ששכב עמה האיש שכבת זרע מבית הסתרים היא מטמאה שכך היא גזרת מלך ולהכי איצטריך למכתב משמשת. ועיקר זאת הדרשא במשמשת היא: ונעתקה לרואה קרי על ידי שיבוש הספרים והמעתיקים: מים שכל גופו עולה בהם וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות: והא דקיימא לן דגבהו של אדם ארבע אמות ההיא בפשוט ידים ורגלים כשהוא פושט זה זרועו למעלה מראשו ופושט כמו כן אצבעות רגליו למטה אז הם ארבע אמות: ודבר ידוע הוא זה והכי איתא בערובין [מח.] גופו שלש אמה לפשוט ידים ורגלים והא דבעו רבנן ארבע אמות להנצל מהיזק ראייה התם לרווחא דמילתא הוא דעבדי משום דאיכא אינשי אריכי: אי נמי זמנין דמנחי מידי תותייהו וקא חזו בחצר: