ראב"ד על ספרא, מצורע פרשת זבים, פרק ד א

כל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו תחתיו של זב פי' דהיינו מרכב יכול תחתיו של מרכב פי' שהמרכב גם הוא מטמא אחרים לטמא אדם או כלים: והדין הוא ומה זב החמור לא טמא כלי שטף אלא במגע פי' אינו מטמא כלי שטף אלא במגע עצמו אבל מגעו אינו מטמא כלי שטף תולדת מרכב הקל לא כל שכן שלא יהא מגעו מטמא כלי שטף אלא במגע עצמו שהוא אב. וא"ת מנין לנו שדבר הכתוב בכלי שטף שמא לא דבר הכתוב אלא באוכלין ומשקין ואפילו מגעו של מרכב יטמא אותם הא לאו מילתא היא דהא כתיב ביה יטמא עד הערב ואי באוכלין ומשקין אינן יוצאין מידי טומאה לעולם: