ראב"ד על ספרא, מצורע פרשת זבים, פרק ג ט

יכול אפילו רכב על המשכב ועל המושב פי' יהא לו מושב שאם רכב על המשכב והמושב מגעו שוה למשאו ועיקר מרכב הוא העשוי לרכיבה ולסבלון אחר כדאיתא בשלש עשרה מדות. והיינו דאמרינן בעירובין פר' בכל מערבין [כז.] האי מרכב היכי דמי אי דיתיב עליה היינו מושב פי' אי דרגיל למיתב עליה בלא סבלון אחר היינו מושב: אוציא את אלו פי' מתורת מרכב ולא אוציא את האוכף ת"ל המרכב מרכב מיוחד פי' מרכב הידוע לרכיבה ולסבלון אחר: יצא האוכף והוא המרדעת הקטן שנותנין תחת העץ שנקרא תופית של חמור והוא כעין מלבוש לחמור והוא ראוי לישיבה בלא סבלון אחר ואם רכב עליו טמא מושבו. ונראה לי שני ענייני מרדעת העבה נקרא מרדעת והוא רחב כרחב של חמור והוא כעין מלבוש לחמור והאוכף אינו עבה כמותו ואינו רחב כמוהו אלא כעין לבד הוא והוא נקרא שונצילה בלע"ז ועליו התופית עומד שהוא של עץ והוא צורך התופית שאין התופית מתיישב על גב החמור זולתו ועמו הוא הולך ובא ובין לרכיבה בין למשא: