ראב"ד על ספרא, מצורע, פרשה ז ח

ת"ל ואם בוא יבוא במה פושה מדבר אם בפושה ראשון הרי כבר אמור וכו' אומר אני כי סירכא דמלת' נקט ואתא דבלאו הכי בפושה לא איפשר לאוקומי' כלל דהא כתי' בהדיא ואם בא יבוא וראה והנה לא פשה הנגע בבית אלא שבא בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני ומצאו עומד: נראה לי דמדכתי' ואם בוא יבא משמע בביאה ראשונה ובביאה שניה. ואם לא פשה אלא שתי ביאות הללו מה יעשה הריני דן וכו' ויהיה עומד כפושה בתמי'. אף ביאה האמורה למטה חולץ וקוצה וטח וכו': ופשטיה דקרא לפום מדרשיה הכי הוא. ואם בוא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בשתי שבועות. אי נמי אחרי הטוח את הבית ולא רוזר בו הנגע וטהר את הבית כי נרפא הנגע. וההוא ונתץ את הבית דכתי' אחר ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע לאו על ההוא פשיון קאי כפום משמעותיה אלא על החוזר אחר חליצה וקצוע הנזכר למעלה מזה. וכבר אמרנו כי [ובא] הכהן [וראה] והנה פשה אין כאן מקומו שלא היה ראוי להפסיק בין הכתוב העליון לונתץ הבית: וכללא דמילת' אין נתיצה אלא לאחר חליצה וקצוע וטיחה והסגר שבוע שלישי: