ראב"ד על ספרא, מצורע, פרשה ז יב

ומנין לכהה בשני והולך לו שהוא קולפו וטעון צפרים ת"ל ולקח לחטא את הבית הרי כאן בית אחר פי' דהוה ליה למכתב ולקח לחטאתו אלא לרבות בית אחר שלא נעשו בו כל הדינין האמורים למעלה וקאמר טעון צפרים. וכיון דכתבי' רחמנ' בתר תרי שבועות שמעינן דכהה והולך לו בשני הוא דטעון צפרים אבל כהה והולך לו בראשון אינו טעון צפרים מיהו קליפה מיהא בעי. ונפקא לן מדכתיב אחרי הטוח הבית וטהר משמע דאין טהרה אלא לאחר טיחה ואין טיחה אלא לאחר קיצוע דהיינו קליפה. וטיחה אחר קיצוע משמע בין קיצוע לאחר חליצה וקיצוע בלא חליצה לפי שאי איפשר לקיצוע בלי חליצה ואי איפשר לחליצה בלא קיצוע שכיון שטעון חליצה החמורה כל שכן שהוא טעון קצוע וטיחה הקלים: מכאן אמרו עשרה בתים הן וכו' פי' בתים שנגמר דינם או לטומאה או לטהרה קא חשיב. הלכך כהה והולך לו דשבוע ראשון ושבוע שני הרי כאן ארבעה שנגמרין לטהרה שתים מהן בקליפה וטיחה ושתים בקליפה וטיחה וצפרים: השלש זוגות האחרונות יש בכל אחת מהן אחת שנגמרה לטומאה והיינו חזר נותץ. ואחת שנגמרה לטהרה והיינו לא חזר טעון צפרים: אבל חולץ וקוצה וטח שהן קודם הנתיצה אינם מן החשבון לפי שלא נגמר דינם לא לטומאה ולא לטהרה: