ראב"ד על ספרא, מצורע, פרשה ה יב

אפילו חבילי עצים אפי' חבילי קנים אעפ"י שאין מקבלין טומאה. אמר ר' שמעון עסק הוא לפנוי נראה לי דר' שמעון כר' יהודה סבירא ליה ולפרושי טעמא דר' יהודה אתא כלומר שלא אמרה תורה ופנו את הבית אלא להתעסק בפנוי ושמא בין כך ובין כך ילך לו הנגע מן הביא או יכהה מירקרק או מאדמדם לשאר מראה ירוק ואדום על ידי תשובתו של בעל הבית. אמר ר' מאיר וכי מה מטמא וכו' ר' מאיר לית ליה דר' יהודה ולא דר' שמעון. ולא ימתין לו הכהן לחבילי עצים וחבילי קנים ולא לכל דבר שאינו מקבל טומאה אלא לכלים המקבלים טומאה: אם כן חסה תורה על ממון הבזוי פי' שלא לאבדו מיד כי כלי חרס כיון שנטמא מיד הוא אבוד לטהרות. וא"ת הרי ביתו ממון החביב ולא חסה עליו התורה לנתצו התם לאחר שלש שבועות הוא. וכיון שהיה לו לחזור בתשובה ולא חזר ינתץ את ביתו אבל טומאת כלי חרס אם אינו ממתין לפנוי יהא אבוד והתורה חסה עליו שמא יחזור בו: