ראב"ד על ספרא, מצורע, פרשה א יא

חיות לא שחוטות כלומ' אפי' אותה השחוטה שבמצורע לא יביא אותה כך שחוטה אלא יביא את שתיהן חיות: טהורות לא טמאות טהורות לא טרפות: זה המדרש דלא כר' יצחק דאמר במס' חולין פ' שלוח הקן [קמ.] צפור טהור איקרי צפור טמא לא איקרי. ואיהו מתרץ לה התם ואמ' חיות למעוטי טרפות. טהורות למעוטי צפרי עיר הנדחת ומנהג זה הספר לדרוש דרשות הרבה על מלה אחת ואינן אלא כאסמכתא בעלמא ועיקר הטעם יוצא ממקום אחר וכשבא לידו דבור שיוכל לסמוך ממנו אותו הענין סומך ודורש: אי ארז יכול אפי' טרף פי' עלה של ארז ת"ל עץ ובראשו טרף בא לקיים עץ וארז אי נמי כדי שיהא ראוי להיות ממנו.