ראב"ד על ספרא, מצורע, פרק ה ח

ואם סופנו לרבות האוכל אעפ"י שאינו שוכב מה ת"ל האוכל והשוכב כלומר למה הוצרכו שניהם לומר והלא כח אחד לשניהם והיו למדין זה מזה אלא ליתן שיעור לאוכל כדי שיאכל שוכב פי' שלא תאמר אכילה האמורה בכל מקום בכזית והאיך נמי אם שהה כדי אכילת כזית יהא טעון כבוס לכך נאמר והאוכל והשוכב אכילה שצריכה שכיבה פי' היסבה ואי זו זו אכילת פרס שיעור ארבעה ביצים. והכי איתא בעירובין פרק כיצד משתתפין בתחומין [פג.]: פת חטים ולא פת שעורים מיסב ואוכלה בליפתן. אני אומר דכל אלו למעט בשיעור ומפיק להו משוכב דבעינן שיעור אכילה דרך הנאה כדי שיאכלנו מהרה כל כבוס בגדים האמור בתורה להחמיר ובזה להקל אפי' לבוש עשרה וכו' פי' הנושא את הנבלה ואוכל את נבלת עוף טהור וכיוצא בהם שטעון כיבוס בגדים נאמרו להחמיר על הבגדים לומר שמקבלין טומאה להיות ראשונים מפני חיבוריהן וכאן נאמרו להקל מפני כי חיבוריהן שאם לא היה לובשן אלא שיכניסם עמו על כתפו יהיו טמאין מיד וכשהוא לובשן אינו מיטמאין עד שישהה כדי אכילת פרס ואפי' לבוש עשרה סבניקין ועטוף עשרה פליונות: שהייתי סבור לומר כיון שאינן צורך לבישתו אותם שהם יתירים עליו נחשוב אותם כאילו הן על כתפו ויהיו טמאים מיד אפי' הכי אינם טמאים עד שישהה. הרי חיבורו גרמה להם טהרה. סבניקין הוא סבנית' האמורה במסכת שבת פרק חבית [קמז:]: