ראב"ד על ספרא, מצורע, פרק ג ה

יכול על תנוך האזן ממש ת"ל תנוך הא כיצד זה גדר האמצעי פי' הגדר השני הסמוך לגבוה ואיני יודע מאין לו כי נוך לשון גבוה הוא ושמא מוציא אותו מלשון נאספו עלי נכים שפירושו אנשים קשים מאד וכן הגבוה של האזן הוא הקשה שבאזן ואעפ"י שהגדר האמצעי קשה כמותו אי אתה רשאי להורידו למטה אלא על מקום הנראה ראשון הוא נותן. אי נמי אמרינן איבעי האי או האי להכי כתב רחמנא תנוך דמשמע תוך נוך וכך היא מצותו על הגדר האמצעי. וכן על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית זהו פרק האמצעי שהגודל דומיא דאוזן והכי איתא בפרשת מילואים גבי אהרן ובניו: