ראב"ד על ספרא, מצורע, פרק א ה

ונותן בשיירי לשון בזנב הלשון דבעינן שיהו באגודה כדכתי' את צפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור וכו' הרי לקיחה לצפור בפני עצמן. ולקיחה לעץ ארז ואזוב ושני תולעת בעצמה: וטבל אותם טבילה אחת לכולן אלמא שלשתן היו באגודה. וצפור לשמה. ומקיף לה ראשי כנפים וראש הזנב של שניה. מקיף סומך כדאמרי' בריאה אין מקיפין מערוגה לערוגה. וכן מצוה לתרום מן המוקף: וסומך אותה להן וטובל אבל לא היתה אגודה עמהם: של שניה של צפור החיה: