ראב"ד על ספרא, קדושים, פרשה ג ג

אמר ר' שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שנטען לסייג ולקורות ולעצים דבר הראוי להם וכו' פי' יש עצים שהם ראויין לסייג ועולין קורותם יפה. ויש שאינם ראויין אלא לעצים בלבד שאין להם לא קורה ולא ענפים מרובים ולא פירותיו יפין אבל אם נטע אילן לסייג שאין ראוי לסייג מחשבתו בטלה והוי כעולה מאליו וחייב בערלה דתנן בפ"ק דערלה והעולה מאליו חייב בערלה. ואי קשיא לך הא דאמרינן לעיל ונטעתם פרט לעילה מאליו. התם איפשר לומר דעולה מאליו לרבים קא ממעט כדאית' לקמן. אבל עולה מאליו ליחיד חייב בערלה: יכול שאני מוציא ענקוקלות והבוסר ת"ל פריו דברי ר' יוסי הגלילי ענקוקלות הייתי סבור שהם קנוקנות של ענבים והן השדראות והעוקצין שהגרגרים תלויין בהן ומפני שהן נעשים שומרי הפרי נקראו כן: ומצאתי בירושלמי שמפרש ענקוקלות הן ענבים שלקו שלא הביאו שליש ולשון נוטריקון הוא ענבים דלקו תלתיהון: דסד"א אמינא פריו כתיב פרי נגמר בעינן קמ"ל. ולא עוד אלא אפילו בוסר נמי מרבינן דפרי הוא: ובוסר אין סמדר לא ר' עקיבא אומר וערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולם איני יודע מה בא להוסיף עלין ולולבין ומי סמדר: מי סמדר סבירא ליה כר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי. עלין ולולבין סבירא ליה כר' אליעזר דקא מרבה להו לעלין ולולבין. לענין נזיר מרבה ומיעט. ור' עקיבא נמי מרבה להו לענין ערלה מוערלתם ערלתו ערלים: