ראב"ד על ספרא, קדושים, פרשה ב ה

לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו הא אם גנבת סופך לכחש פי' שהגונב כשיתבע אדם אותו אעפ"י שהוא רוצה להחזיר הגנבה מ"מ מכחיש הגנבה כדי שלא יתפס כגנב ואומר לא גנבתי אלא במציאה בא לידי. ואם חזר וגנב סופו לשקר שיהא לבו משוך אחרי הממון וחומדו וכופר בו לגמרי ואם יחזור ויגנוב סופו לישבע לשקר נמצא שהגונב ממון מכחש ומשקר ונשבע לשקר ומחלל את השם: