ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק ט ו

להביא מקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם המפורש פי' בשם בן ארבע אותיות כמו שהוא נקרא ולמעוטי כנויין הוא דאתא כגון שדי צבאות רחום חנון וכיוצא בהן: ר' חנינה בן אידי אומר הואיל ואמרה תורה השבע ולא תשבע קלל ולא תקלל השבע וקלל: בסוטה דכתיב והשביע הכהן את האשה וכו' וכתוב יתן ה' אותך לאלה וכו' הרי השבע וקלל בשם. ונאמר לא תשבע כגון שבועת העדות ושבועת הפקדון. ולא יקלל אביו ואמו. מה השבע וקלל של סוטה בשם אף לא תשבע ולא תקלל בשם. ר' חנינא בן אידי אתא לאפלוגי על ת"ק לענין שבועת העדות דת"ק לא גמיר האי בנין אב הילכך לגבי מקלל אביו ואמו דאיכא למדרשיה מבנקבו שם בעינן שם המיוחד. אבל שבועת העדות ושבועת הפקדון אפי' בכנויין מחוייב בקרבן ר' חנינא בן אידי דגמיר האי בנין אב בעי שם המיוחד לכולהו. וההוא תנא דמסכת שבועות דיליף לשבועת העדות מסוטה. בגזירה שוה דאלה איכא למימר תנא אחרינא דסבר לה כר' חנינא בן אידי מטעמיה ובשבועות העדות סבר לה כוותיה אבל במקלל אביו ואמו לא סבירא ליה כוותיה: ואיכא נמי לפרושי בטעמ' דר' חנינא בן אידי בין בשבועית העדות ובין במקלל אביו ואמו לאו מהאי היקשא הוא כדאמרי בעלמא מה ראיה הן ללאו עשה ללא תעשה אלא טעמא דר' חנינא בן אידי בשבועת העדות מההוא גזירה שוה דאלה אלה ובמקלל אביו ואמו נפקא ליה מבנקבו שם כר' יוסי בר מנחם אבל לא סבירא ליה כר' חנינא בההוא גזירה שוה: