ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק ו ג

פאת ראשכם סוף ראשיכם אלו הן הצדעים פי' מקום שמתחברין עצם הגולגולת עם עצם הפנים והלחיים מאותו מקום החיבור שער הראש יורד מכאן ומכאן כמין זנבות ואותן נקראות פיאות הראש והיינו כי פרקי רישא דמפרש במסכת מכות [כ:] ולמטה מאותו מקום החיבור נקראו מפאות הזקן שהן תחלת הזקן והם שתים אחת מכאן ואחת מכאן והם במקום שהן מתחברות הלחיים התחתונות עם עצם הגולגולת כמו שאמרנו למעלה בפאתי הראש והיינו כי פירקי דדיקנא: והשלש פאות האחרות אינם מקום פרקים אבל הם כמו קרנות וכל דבר שיש לו קרנות או ארבעה או שלשה או חמשה נקראו פיאות שהרי שבולת הזקן והוא הזקן הארוך של אדם אינו מקום הפרק כי אותו הנקרא מנטון עצם אחד הוא ואעפ"י כן נקרא פיאה והוא סוף הזקן שפירשו במסכת מכות: ומפני שהיא זוית נקראת פיאה: וכן בלחיים התחתונות שיש בה זויות והן אותה הקרנות שלמטה מן האזנים גם הם נקראו פיאות הרי שתים מלמטה ואחת מטה מטה והוא שבולת הזקן הרי חמש. ואפי' בבת אחת והתראה אחת חייב כדאמרינן לענין קרחה וסריטה: ואע"ג דלא כתיב בפאות קרא יתירא כדכתיב בהנך דלא דרשינן בהו מלא יקרחו קרחה ומלא ישרטו שרטת לחייב על כל סריטה וסריטה אפי' הכי לענין פיאות נמי ילפי' מהנך דהא איתקוש מהדדי בכהנים ובישראל דכתיב בכהנים לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת הטילו הכתוב בין שניהם כדי שילמוד מהם. ובישראל נמי כתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית וכו' ושרט לנפש וא"ו מוסיף על ענין ראשון: