ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק ו ב

כגון אלו שמנחשין בחולדה ובעופות ובכוכבים פי' שמדקדקין בפגיעת החולדה והעופות שהם ידועים להם ומנחשין במעשיהם אם הלכו בימינו או בשמאלו או יקראו לפניו או אם ישתוקו או אם ינוסו או יעפו והם מכירין במעשיהם הללו מה סימן הוא להם וזה מנחש: ובכוכבים פי' כגון אלו הרואים באצטרל"ב בשעה שרוצין לצאת לדרך או לעשות שום סחורה והנשאל בהם עובר משום תמים תהיה עם ה' אלהיך: לא תעוננו זה האוחז את העינים פי' שאוחזין מראית העין של בני אדם מלראות ומלהכיר במעשיהם ומדמין לאדם אחר שיראה את השדה כולה מלאה קשואין ודלועין ואין בה אפילו אחד וכן כיוצא באלו: ר' ישמעאל אומר זה המעביר על העינים פי' המעביר מיני זכור על גבי עיניו בהשבעה כדי שיראה מה שאין בני אדם רואין ודוקא על ידי השבעה שהוא מעשה שדים אבל מי שעושה רפואה לעיניו וסימנין ידועים או בדברים ידועים כדי שיתפקחו עיניו ויראה דברים המכוסים מבני אדם מותר כי ההוא מעשה דגטין פרק מי שאחזו: ות"ק ור' ישמעאל דורשין את המקרא הזה מלשון עינים. ור' עקיבא דורש אותו מלשון עונה אלו נותני עתים כגון אלו שאומרי' למודי ערב שביעית להיות חטים יפות עקורות להיות קטניות רעות עקורות הן מן הטובה להיותם רעות: ואומר אני דוקא בעושה מעשיו על עיון העתים הללו כגון שאומר אמכור תבואתי עכשיו קודם שיבא ערב שביעית ואמכור אותה באותה שעה שתהיה ביוקר ונמצא זה אינו בוטח בשם ית' ואומר בלבו עולם כמנהגו נוהג ואין כח לשנות: וכל אלו הדרשות שדרשו עליו כולן אסורות: ואין זה מבטל דברי חבירו: