ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק ה ה

הא אם חופשה יומתו מפרש בגטין פרק השולח [לט:] הא חופשה ואח"כ נתקדשה לו יומתו דסד"א כיון דקידושין קמאי קידושי טעות הוו קידושי בתראי נמי לאו כלום נינהו דדעתיה אקידושי קמאי קמ"ל: אורעה כל הפרשה כולה ללא חופשה לומר שאין גומר בה אלא שטר פי' כי לשון חופשה אינו אלא לשון שטר כדיליף לעיל. ומדלא קאמר בסוף כי לא חופשה ולא נפדתה שמע מינה שאין כסף גומר בה לחירות אלא השטר: