ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק ה ב

את זו שחציה שפחה וחצי בת חורין מאורסת לבר חורין דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר בשפחה המאורסת לעבד עברי. משמע דאי לבן חורין לא הוי ייחוד לא משום דאסירא ליה הילכך לא מיחייב עלה בייחוד דבן חורין והתם מפרש טעמא לר' ישמעאל דהפדה לא נפדתה אמרה תורה דברה תורה כלשון בני אדם. ומאורסת לעבד עברי פי' מיוחדת לעבד עברי דכתיב לא יומתו כי לא חופשה מכלל דהוא חפשי: אלמא לא במיוחדת לעבד הכנעני קא משתעי קרא: ר' אלעזר בן עזריה אומר כל העריות מפורשות וכו' אלא זו שחציה שפחה וחציה בת חורין מפרש בכרתות [יא.] ומאורסת לעבד עברי וקא מקשה התם ר' אלעזר בן עזריה היינו ר' עקיבא. התם ר' אלעזר הוא דקאמר לרבי ישמעאל בעלמ' כוותך סבירא לי דדברה תורה כלשון בני אדם והכא שני. מכדי כתב ליה קרא כי לא חופשה והפדה לא נפדתה למה לי שמע מינה לחציה שפחה וחציה בת חורין הוא דאתא פי' מדשני קרא בדבוריה דגבי חופשה לא כתב הכי והכא כתיב והפדה לא נפדתה שמע מינה דוקא קאמר: