ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק ד יח

מנין לרבות הלבדים פי' פילטרו"ש בלע"ז ת"ל שעטנז כל דבר שהוא שו"ע טוו"י ונו"ז. משמע מהכא דהכי דריש ליה או שוע או טווי או נוז. ובמס' נדה [סא:] אמרינן והלכתא כמר זוטרא דאמר מדאורייתא שוע טווי ונוז בעינן מדאפקיה רחמנא בחד לישנא: ואיפשר דהכא מדרבנן קאמר וקרא אסמכתא בעלמא. מיהו היכא דהוי שוע וטווי חד חד לחודיה וקטר ליה בהדי הדדי ההוא קוטרא עביד להו כאילו הוי שוע טווי ונוז בהדי הדדי מעיקרא: והא מילתא גמרינן לה מדאצטריך רחמנא למשרי כלאים בציצית משום דהתם ליכא חבור לא בשועם ולא בטווייתם אלא בנוזם בלבד והוא הקשר וטעמא דציצית הוא דשרי אבל בעלמא הוה אסור מן התורה שמע מינה שהקשר חמור יותר מן הארוג: יכול לא יפשיל את הקופה לאחוריו פי' קופה שיש בה צמר ובגד פשתים שהרי שניהם עולין עליו ת"ל לא תלבש: