ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק ד טז

מנין שלא יקיים פי' אם עושה מעשה בקיומו כגון שמחפת עליו את העפר וכגון שגודר סביבותיו לשמרו הרי הוא לוקה עליו ואינו עושה מעשה בו אלא זרעו לאחרים וכשראה היה טוב בעיניו ורוצה בקיומו הרי יש עליו איסור לאו אעפ"י שאינו לוקה שנאמר כלאים שדך לא וכו'. לא אמר אלא משום כלאים פי' דכתיב ביה בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים. והרי אנו סומכין כלאים לשדך לא. כלומר לא הקפיד על הזריעה בלבד אלא כל קיומי כלאים: