ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק ג ז

יכול אף השירה אותם הרוח ת"ל אותם. ואי קשיא לך הא דאמרינן לעיל ובקוצרכם פרט לשקצרוה לסטים וקרסמוה נמלים או שברתה הרוח אלמא נשרה ברוח פטור מן הפיאה: לא קשיא דהתם מה ששברה הרוח הוא פטור מפיאה והכא כגון שליקט את פירות האילן והניח בו כדי שיעור פיאה ולא הספיק להפרישה לפיאה עד אשר השירה אותם הרוח שהפירות הנושרין יהיו פיאה על מה שליקט שהרי נשארו בסוף כדין פאה אבל לא זכו בעצים שלהן הואיל ולא הפרישן עדיין אבל אם הפרישן ואח"כ השירה אותן הרוח כשם שזכו בהם כך זכו בעיציהן: מניין שספק לקט לקט וכו' ת"ל תעזוב אותם מפרש בירושלמי הנח לפניהם משלך. נראה לי מדכתיב תעזוב יתירה אחד כאן ואחד בפרשת אמור: אני ה' אלהיכם איני גובה מכם אלא נפשות שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא פי' אלהים לשון דיין הוא. אבל גביית נפשות מן המקרא האחר הוא יוצא וכו' ויש מפרשים אותו מזה המקרא בעצמו מדכתיב אלהיכם ולא כתי' אלהים משמע מכם בנפשותיכם: