ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק ג ג

אי זו היא עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף וכו' פירושו בירושלמי איזהו כתף פסיגין זו על גב זו נטף התלויות בשדרה ויורדות פי' דרך האשכולות להיותם פסיגין אשנגרש בלע"ז ורוב האשכולות יש להם כתף ונטף וכו' כתף הוא העליון שבאשכול שבצד העוקץ והוא הנקרא כתף בשעה שהוא רחב בכתפיים של אדם והרחב שלו הוא מפני הפסיגין שלו שהן דחוקות ודבוקות זו בזו ואינן מניחין זו את זו להיות נוטפות למטה אלא עומדות זקופות וזנב האשכול שאין פסיגין שבו דבוקות זו בזו יורדת ומביטות למטה בזנב השדרה והוא נקרא נטף על שם שמביטות למטה כדאמרינן בעלמא ועינהא מטייפי אי נמי על שם שהן עומדות כגון ניטפי: ואמרו רבותי' אם יש לה כתף או נטף לבעל הבית ואיזו היא פסיגא אחת לבדה שאין לה שדרה שיהו בה פסיגין אלא פסיגה שנבראת כך היא לעניים: וראיתי בירוש' ר' אבא בשם ר' יהודה והוא שיהא נותנה על גבי טבלא וכולן נוגעות בטבלה ודומה שאף בפסיגה אחת נותן בה שיעור שאם היתה אותה פסיגה ענביה דוחקות זו בזו הרי היא עושה כתף לעצמה אלא בזמן שיהו ענפיה מפורדות עד שיהא אדם נותנה על גבי טבלא ונותן טפלות ונוגעות בטבלא זו היא עוללות. ספק היא לעניים נראה לי אם מצא בגתו או בכרם שלו עוללת ולא ידע מאין היא הרי היא לעניים ולא אמרינן שמא מן האשכול נשברה ונפלה עוללות שבארכובה. אם נקצרה עם האשכול הרי היא של בעל הבית פי' ארכובה היא הפרק שהאשכול יוצא ממנו והאשכול תלוי בעוקץ ארוך והעוללת הזו תהא יוצא מאותו הפרק ואינו ידוע אם מעוקץ האשכול הוא עיקרו או מן הזמורה הוא שאם היה מן האשכול הרי הוא כאשכול. אעפ"י שהוא רחוק משאר פסיגי האשכול הילכך בודקין אותו כך אם כשתולש היא נתלשת עמו בידוע שהוא מן השדרה שבאשכול ואם לאו הרי היא עוללת לעצמה והרי היא לעניים. וכעניין הזה איפשר להיות ספק כמו כן אם כשהוא תולש את האשכול הפסיגה האמצעית נתקה חציה עמו וחציה בזמורה הרי היא ספק והיא לעניים אלא שלא הייתי יכול לפרש הספק האמור למעלה על זה הענין מפני שעדיין לא נזכרה עוללת שבארכובה. גרגיר יחידי ר' יהודה אומר אשכול וחכמים אומרים עוללת. ראיתי בירושלמי מאי טעמא דר' יהודה דכתיב ונשאר בו עוללות כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר יתר מכאן אשכול נראה עכשו מזה הענין שכך פירושו של דבר. אשכול שכולו גרגרים יחידים שאינו עשוי פסיגין אלא הגרגרים תלויין בשדרה ויוצאין מעוקציהן. מכל מקום מחולק הוא מענין הפסיגא שהפסיגא אין לה שדרה והגרגרים שבה בראשה הם עומדין וזה אשכול יש לו שדרה ארוכה וגסה כשאר אשכולות אלא שאין לו פסיגין פסיגין שהגרגרים יוצאין מן השדרה ויורדין עליה ר' יהודה סבר כיון שיש לו שדרה כעין אשכולות אשכול הוא זה שאעפ"י שהוא גרגרים גרגרים לא נקראו גרגרים עוללות אלא שנים או שלשה הא יתר מכאן אשכול הוא ורבנן סברי כיון דאין לו פסיגין כעין אשכול כולו נדון כפסיגא אחת פי' פסיגים נתחים תרגום ירושלמי ונתח אותו לנתחיו ויפסג יתיה לפסיגוהי: עוד יש לפרש על כתף ונטף כתף פסיגין זה על גב זה. נטף תלויות בשדרה ויורדות פי' פסיגין זו על גב זו שהפסיגין העליונים שבאשכול דרכן להיות מתאמין שנים בראש הפסיג כמו ענף האילן שיוצא ממנו ענף אחר כעין תיומת ומפני אשר הפסיגים העליונים כך הם תאומים ויש בהן גרגרים הרבה האשכול רחב מלמעלה כדרך שהאדם רחב בכתפיו יותר משאר הגוף והוא נקרא כתף. אבל כשמתחיל לירד למטה הפסיגין שלו כחושין ואינן מתאמין אלא פסיג פסיג תלוי בשדרה ויורד לפי שאין בו דוחק רבוי הגרגרים והוא נקרא נטף כאשר פירשתי למעלה. זהו דרך האשכולות. ויש כמו כן אשכולות שיש להן כתף ואין להן נטף שדומין לשדרה כמו שנקטעה סמוך לראשה והפסיגין התאומים שדרכן להיות בראש האשכול יש בה אבל זנב השדרה אין בה ופעמים שכל השדרה נטף ואין בראשה כתף שאין בה פסיגין מותאמין אלא כחושין ותלויין בשדרה פסיג פסיג לעצמו ושניהם לבעל הבית כי שניהם אשכולות ולא עוללות. והעוללות הוא פסיג יחידי שאין לו שדרה כמו שפירשתי והספק איפשר לפרשו על מעשה האשכול עצמו כמו הפסיגה הזו שהיא יחידה יש עמה מעט תיומת מלמעלה והתחתונה לה כעין סדרה ואי איפשר לעמוד בה אם היא שדרה והתיומת העליונה נטף השדרה או אם הוא הכל פסיג אחד כי הפסיג המתואם נדון פסיג אחד הואיל ואין לו שדרה אמצעית שהיא מוציאה מכאן ומכאן והיא לעניים. וזה הואיל והתיום שלו יוצא מצדו והוא מסופק בשדרה זה ספק לעניים. והריני מצייר צורת המכותף והמנוטף כל אחד לעצמו והעוללת ידועה והמסופק' כדי שיתברר הדין מהם [חסר הציור בכ"י:]: