ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק ג ב

עקץ את האשכול פי' שבר אותו מעוקצו: ואין פרט אלא הענבה הנושרת בשעת השבירה מכח השבירה וגרסי' במשנת פיאה פ"ו שני עמרים שכחה שלשה אינן שכחה. שני גרגירים פרט שלשה אינם פרט שתי שבלים לקט שלשה אינן לקט: ותמיה מילתא בשלמא שלשה עמרים גדיש הם והוא הטעם לעומר שיש בו סאתים שאינו שכחה מפני שהוא גדיש פי' גדיש כשמו כמו סאה גדושה שעושים תל מן העמרים זה על גב זה והוא נקרא גדיש ופעמים שאדם עושה גדיש משלשה עמרים. אבל שתי שבלים לקט שלש אינם לקט מנא לן וכן שני גרגרים פרט שלשה אינן פרט מנא לן דבשלמא גבי לקט נמי איכא למימר לקט קצירך אמר רחמנא ולא קצירך עצמו ופעמים שאין אדם קוצר בבת אחת אלא שלשה שבלים אבל שני גרגירים פרט לא ידענא מאי טעמא. ואיפשר דילפינן לה מלקט שכחה שנים שנים ואי קשיא לך עוללות נמי מאי טעמא לא ילפינן מינייהו ונימא בהו כי האי מילתא שני עוללות לעניים שלשה לבעל הבית התם קא מפרש דרחמנא אמר וכרמך לא תעולל מדאקדים רחמנא כרם ללא תעולל ש"מ אפי' כרם שכולו עוללות לעניים: