ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק ב ה

לקט קצירך ולא לקט קטוף לקט קצירך אין לקט אלא הבא מחמת קציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו או תלש מלא קומצו הכהו קוץ או עקרב ונבעת ונפל מידו לבעל הבית פי' שאין זה בשעת קציר שכבר קצר אותם. אבל תוך היד תוך המגל פי' שנכנסו השבלים לאויר היד וחתכן המגל מתוכו של מגל כלומר בחדודו ולא בגבו ונפלו לארץ אם שנים לבדם נפלו לקט הם. ויש מפרשים תוך היד תוך ידו ממש אעפ"י שתפס בהם כיון שנפלו מידו עד שלא גמר לקצור מלא ידו שהחזיק לקט הם שזהו בשעת קציר ואינו אחר הקציר. והכי נמי מסתברא מדקתני ואזיל אחר היד או אחר המגל כלומר אחר היד אעפ"י שנכנסו תוך המגל או אחר המגל אעפ"י שנכנסו תוך היד פי' אחר המגל כגב המגל אחר היד הוא דאינו לקט אבל תוך היד אעפ"י שתפסו לקט הוא: כתבתי הנסחא כמו שמצאתיה כאן והיא מוחלפת מן הגירסא שהביאו במסכת חולין פרק ראשית הגז והכי איתא התם לקט קצירך ולא לקט קטוף ר' יוסי אומר אין לקט אלא הבא מחמת קציר. ופרכינן התם ר' יוסי היינו ת"ק אימא שר' יוסי אומר וכו' אלמא הכי קאמר אין לקט אלא הבא מחמת קציר ולא הבא מחמת קיטוף פי' שבירה ביד אינו לקט והכא משמע דלמעוטי אחר הקציר אתא כדמפרש ואזיל מכאן אמרו וכו' ותנא גופיה קתני לה ור' יוסי ליכא הכא: ואני תמה מאד על חילוף הגירסות מהו: ומה שסדר הגמרא במסכ' חולין אם ראה הנסחא הזאת מה ראה להקשות ר' יוסי היינו ת"ק ותירוץ שר' יוסי אומר וכו' אדרבא פלוגת' איכא ביניהו דת"ק דריש ליה למעוטי קיטוף ור' יוסי דריש ליה למעוטי אחר הקציר אבל לקט קיטוף לקט הוי. ואיפכ' הויא פלוגתייהו ממאי דאמרינן בגמר' דילן ומאין היה לו לבעל הגמר' לסדר הענין והמחלוקת כך: ועוד אני תמה מאד על מאי דאמרינן התם בגמרא דילן אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מודה ר' יוסי במידי דאורחיה דתניא אין לי אלא קוצר תולש מנין וכו' מאי ראיה איכא מהכא דילמא שאני פיאה דכתיב ביה לקצור בקוצרך. ועוד דקא משמע ליה השתא דתולש ועוקר דקא מרבינן הכא בקטנית וירק הוא דקא מיירי דאורחייהו בתלישה ועיקור. והכא בתורת כהנים קתני עלה דהא מילתא אין לי אלא תבואה קטנית מנין ת"ל ארצכם. אילנות מנין ת"ל שדך. אלמא רישא במידי דלאו אורחיה בתלוש וקטוף קא מיירי ואי רבי יוסי קתני לה קשיא דר' יוסי אדר' יוסי: ולפום האי נסחא דסבירא משמע טובא דשניא פאה מלקט דכיון דתולש ועיקר קא מרבינן בתבואה גבי (באה) [פאה]. ואי איתא דלקט נמי אמרינן כי האי גרע איסור המגל מקיטוף דיד שהרי תוך היד היו שתפשם לקצרם ומפני שנשברו בגב המגל אמרינן אינו לקט אלא ש"מ דשאני פיאה מלקט דבלקט בעינן קצירך וגבי המגל אינו קציר וגבי פיאה מרבינן להו לכולהו מלקצור בקוצרך: מ"מ אני תמה מאד על הפלגת הגירס' והנסחאות. ובעל הגמר' איך לא ראה הנסחא הזאת או שמה ראה ונפלאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה עד יבא ויורה צדק לנו: ראש היד ראש המגל ר' ישמעאל אומר לעניים פי' שהיו שבלים נוגעות בראשי אצבעותיו ונדחקו עליהם בראש המגל ונשברו שאלו אינן לא אחר היד ולא אחר המגל ולא תוך היד ולא תוך [המגל] ר' ישמעאל סבר ראש היד וראש המגל בשעת קציר קרינא ביה ור' עקיבא סבר לאו שעת קציר הוי עד דהוי תוך היד ותוך המגל ולאו בספק' פליגי דלכולי עלמא ספק לקט לקט ספק שכחה שכחה: