ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק ב ד

ולחרובין כל הרואים זה את זה: נראה מגמרא דבני מערבא דלחומרא הוא שאם היו שני חרובין זה בצד זה הראשון רואה את האמצעי והראשים אינם רואין זה את זה נותן מן הראשים על האמצעי ומן האמצעי על הראשים אבל אינו נותן מן הראשים מזה על זה: והכי מפרש לה התם ולא ידענא מאי טעמא. ושמא מפני כי הם נמוכים משאר אילנות מפני שיש להם ענפים מרובים ופארותיהם ארוכים כדאיתא בפרק לא יחפור [כז:]: ומפני זה הם נחבאים זה מזה הילכך אפי' ברוח אחת בעינן שיהיו סמוכים כדי שיראו זה את זה: ור' אלעזר בר' צדוק אתא לאיפלוגי אכולהו ואמר אף לחרובין (בין) שהיו להם בכל העיר נותנין פאה אחת וכל שכן לזתים ולשאר אילנות אעפ"י שאינם רואים זה את זה כלל: