ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק א ח

[האוג] הוא הסומק הוא האדו' כמו כרמ"ז וחמוץ מעט ומכניסין אותן המינין שבאילן שהן חייבין בפאה האוג והחרובין האגוזין והשקדין הגפנים והרמונים הזיתים והתמרים. ואני תמיה על כמה מיני פירות שלא נמנו כאן התפוחים והעוזרדין והערמונים והלוזין והאפרקסין והאגסים והשאפים והרימין והתותים והרימון והרימון והתיתין והאפרסקין והשאר איפשר כי לא היו אצלם מין הנשמר שהיו רוב אותם המינין מצויין בהפקר והאי נשמר דאמרינן בפיאה לאו דהוא גופיה נשמר אלא שיהא מין הנשמר ואעפ"י שאין הוא עצמו נשמר שהרי המפקיר כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בלקט ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשר מאי טעמא תעזוב יתירא כתיב בהו והא בעינן נשמר אלא שמע מינה מין נשמר קאמרינן: והכא נמי כיון שאין רוב מינין נשמרין אעפ"י שהן נשמרין פטורין דבין לקולא בין לחומרא בתר מין הנשמר אזלינן: ובריש דמאי שנינו הקלין שבדמאי השיתין והרימין והעוזרדין ובנות שיח. ובנות שקמה ונובלות התמרה הגופנין והנצפה וביהודה האוג והחומץ והכוסבר: ואמרינן בגמרא ירושלמי אמר ר' יוחנן מפני שרוב מינין הללו אין באין אלא מן הפקר. ואי קשיא לך ליתני נמי הנך ערמונים ולוזים וכיוצא בהם דאמרינן לעיל שאין מינין נשמר. איכא למימר דהנך לא איצטריכו ליה שלא היו אצלם נשמרים כלל אלא מן ההרים ומן היערים היו מלקטין אותם אי נמי איכא למימר שלא היו מצויין אצלם אלא שממקום רחוק היו באים להם ומעט שהיה אצלם בישוב היה נשמר ואעפ"י שרובן היו הפקר רוב הבאים אצלם נשמרים היו אבל אלו שמנו בריש מסכת דמאי היו מצויין ביניהם ולא היו נשמרים: