ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק א ג

תזבח תזבחהו שלא יהא שוחט שני ראשים כאחד. נראה לי דעיקר הגירסא כך היא. תזבח שלא יהו שנים שוחטין זבח אחד תזבחהו שלא יהא שוחט שני ראשים כאחד. והכי איתא במסכת חולין [כט:] שאילו לא נדרש בו אלא זה המדרש לבדו מה היה צריך לומר תזבח תזבחוהו מתזבחוהו נפקא דלא קאמר תזבחום אלא שמע מינה כך ראוי להיות כמו שכתבתי וקאמר מדכתיב תזבחהו חסר ואו דרשינן ביה תזבח הוא: