ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק יא ח

אשר יקח את אשת אחיו באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר והדר קא דריש ליה להאי קרא בענין אחר דאשת אחיו בין מן האב בין מן האם חייב וקא מייתי ליה מקרא יתירא דאזהרה: שני הדרכים הללו סותרות זו את זו וכי האי דרשא בתרייתא איתא ביבמות [נה.] ואיכא למימר דתרי תנאי נינהו: ותו איכא למימר דהך דרשא קמיית' הכי אי לאו קרא יתירא דכתיב גבי אזהרה האי קרא דעונשין הכי משמע דמן האב ולא מן האם מדכתיב ביה נדה היא לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה שיש לה היתר ביבום. והשתא דכתיב קרא יתירא גבי אזהרה שמעי' דאשת אחיו בין מן האב בין מן האם ונדה היא דכתב רחמנא גבי אשת אחיו לדרשא אחריתי אתא דדריש ליה ביבמות [נד:] דאמר רב הונא רמז ליבמה שאסורה לייבם בחיי בעלה ותהא עליו בכרת מנין וכו':