ראב"ד על ספרא, קדושים, פרק יא א

אשר ישכב את אשה דוה אין דוה אלא נדה שנאמר והדוה בנדתה. ולאיש אשר ישכב עם טמאה מכל מקום פי' סופיה דהאי קרא הוא וקא דריש ליה הכא כלומר כיון דדוה נדה משמע אם כן אשכחן עונש דנדה עונש דזבה ועונש דשומרת יום כנגד יום היכא אשכחן וקא מייתי ליה מסוף דההוא קרא דכתיב והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה: את בועלה מה שאין כן בהנך: