ראב"ד על ספרא, אמור, פרשה ט ג

אנוסין שאנס אותם המלך מפני האכסניא שלו. או שוגגין שהן סבורין שיכולין לעבר אותה כל שעה שירצו אפי' שלא לצורך. או מוטעין שטעו בחשבון התקופה שהעיבור תלוי בה כדאיתא בסנהדרין פרק א'. אי נמי שהטעום אחרים והעידו לפניהם על שני הסימנין שמעברין את השנה עליהן כגון על האביב ועל פירות האילן ונמצאו שקרנים אפי' הכי מעוברת: