ראב"ד על ספרא, אמור, פרשה ז ב

אם כן למה נאמר לה' לעולה פרט לנזירות דברי ר' יוסי הגלילי פי' שאין הגוים נודרין נזירות ואעפ"י שהוא נדר ונדבה. אמר לו ר' עקיבא אפילו אתה מרבה כל היום כולו אין כאן אלא עולה בלבד מפרש לה במנחות פרק ואלו מנחות ה"ק אפילו הוא מביא שלמים יהיו עולות: ואיכא נסחי דכתיב בהו דברי ר' עקיבא אמר לו ר' יוסי הגלילי מיהו האי נסחא דכתיבנא איתא במנחות: לרצונכם אין כופין את הצבור על כרחם פי' שאם לא רצו להביא לתרומת הלשכה כדי ליקח ממנה קרבנות צבור אין כופין אותם על כרחן אלא כופין אותם עד שיאמרו רוצים אנו שהרי חייבין הם להביאם: ותנן בשקלים פרק קמא בט"ו באדר שולחנות יושבות במדינה בעשרים וחמשה ישבו במקדש משישבו במקדש התחילו למשכן את מי ממשכנין לוים וישראל גרים ועבדים משוחררין. ותנן בערכין חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם אלמא כשם שכופין את היחיד כך כופין את הצבור. מיהו בתרוייהו קרבן לא קרב עד שיאמר רוצה אני. והא דאצטריך הכא למימר בצבור סד"א כיון דרחמנא רמא חייובא עלייהו ולא בנדר ונדבה בדידהו תליא מילתא נכפינהו בעל כרחן ואע"ג דלא אמרו רוצים אנו קמ"ל: