ראב"ד על ספרא, אמור, פרשה ז י

בכור שאחזו דם אין מקיזין לו דם אפי' מת דברי ר' יהודה פי' קסבר ר' יהודה מטיל [מום] בבעל מום חייב והאי בכור שאחזו דם אע"ג דבעל מום הוא שהרי אם לא יקיז אותו עתה ימות אעפ"י כן אסור להקיז אותו במקום שיש בו מום קבוע. וחכמים אומרי' יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום. חכמים דהכא היינו ר' מאיר דבריית' דבכורות דסביר' ליה דאסור להטיל מום בבעל מום מיהו לא גזרו במקום שאינו עושה בו מום אטו מקום שעושה בו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט עליו דקסבור דבר שאין מתכוין אסור. ואעפ"י שעשה שלא בכוונה אסור לשוחטו עליו כמי שעשה בכוונה. ר' שמעוו אומר יקיז אעפ"י שעושה בו מום. קסבר דבר שאין מתכוין מותר לכתחלה. ואעפ"י שיקיזנו במקום שעושה בו מום לא פסיק רישיה ולא ימות הוא דאיפשר דבההיא הקזה לא נפיל ביה מום קבוע כגון שלא יפתח בו אלא מעט ואינו חושש שמא ישנה ויפתח בו יותר מדאי שלא בכוונת מום. וקאמר בברייתא דבכורות דמותר נמי לישחוט על אותו מום דלא קנסינן ליה על השגגה. ובברייתא דבכורות איכא רבנן אחריני דפליגי אדר' מאיר ואדר' שמעון ואמרי יקיז ואף על פי שעושה בו מום: ואם עשה בו מום לא ישחט עליו קא סברי רבנן מטיל מום בבעל מום מותר הילכך יקיז אותו ויעשה בו מום לכתחלה. מיהו אסור לישחוט עליו בהקזה זו או אם הטיל בו מום בכוונה שאם נתרפא מחולי הדם והוא שוחטו מפני מום ההקזה נמצא מטיל בו מום בידים ושוחטו עליו: