ראב"ד על ספרא, אמור, פרשה ד ב

מנין שהיא מדבר אף בפסול זמן פי' בפסול נותר נאמר כאן חלול ונאמר להלן חלול פי' בנותר כתיב כי את קדש ה' חלל. ומנא לן דבנותר קא משתעי דילפינן קדש קדש מנותר מה להלן פסול זמן אף כאן נמי פסול זמן לומר שנותר נוהג בכל הקדשים בין בדבר שיש לו מתירין בין בדבר שאין לו מתירין מה שאין כן בפגול ואע"ג דילפינן להו מהדדי מעון עון הכא לא ילפינן להו מהדדי אלא מנותר טומאה גמרינן ליה חלול חלול: ובזבחים פרק בית שמאי מפיק לישנא הכי ולא יחללו בשני חלולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה. ותרויהו חדא טכסיסה אינון: ומה כאן הרציה אף להלן הרציה. ויש ספרים שכתוב בהן ומה להלן הרציה אף כאן הרציה ותרויהו חד אורחא אית להו אלא שהראשון הוא יותר מכוון מ"מ פסול נותר למד מפסול טומאה: והנסחא הכתוב' בה ומה להלן הרציה וכו' כך פירושה אחר שלמדנו בחלול זה כאמור כאן בתחלת הפרשה פסול נותר יש בכלל מעתה נלמד הענין הזה מן הענין שלמטה המפורש בטומאה. מה להלן הרציה פי' מה ענין טומאה בענין הרציה שאין חייב עד שיקרבו כל מתיריו בדבר שיש לו מתירין ודבר שאין לו מתירין עד שיוכשר ליקרב דהיינו משקדש בכלי אף לענין נותר כן. ודבר שיש לו מתירין לענין טומאה דבעינן שיקרבו מתיריו נפק' לן בסדר צו את אהרן מוהבשר כל טהור יאכל בשר. בשר הנאכל לטהורים חייבין עליו משום טומאה ושאינו נאכל לטהורים דהיינו קודם זריקת דמים אין חייבין עליו משום טומאה ושאין לו מתירין עד שיקדשו בכלי נפק' לן מאשר יקרב עד שיוכשר ליקרב. וזה הענין אינו אלא בפסולי נותר ופסול טומאה אבל בפיגול אינו כן שאינו נוהג אלא בדבר שיש לו מתירין כגון שלמים שהן מפורשים בו. ואעפ"י שהפיגול למד עון עון מנותר והנותר חלול חלול מטומאה. ובגזרה שוה זו אנו מרבים בו לכל הקדשים אעפ"י כן כיון שאין מפרש בו אלא שלמים בלבד אהני ביה פרטא דשלמים לומר שאין חייבין עליו אלא בדבר שיש לו מתירין כעין שלמים. אבל בנותר וטומאה כיון דשאר קדשים בגופייהו כתיבי. טומאה בהדיא כתיבא בהאי פרשתא. נותר נמי כתיב ביה כי את קדש ה' חלל ונכרתה ואמרינן בסדר צו את אהרן בנין אב לכל שהוא קדש יהו חייבין עליו כרת פי' משום נותר וכיון דבגופייהו כתיבי שאר קדשים אהני גזרה שוה דחלול חלול וכולהו אתו בכללא ואהני פרטא דשלמים בתרויהו למעוטי דם בלחוד לרבנן ולר' שמעון למעוטי נמי דברים שאינם נאכלין כגון הלבונה והעצים והקטרת כדאיתא בצו את אהרן. ומה להלן כרת אף כאן כרת פי' כיון דילפינן נותר מטומאה שהואי נוהג בכל הקדשים אצטריכינן למימר דכי היכי דאיכא כרת בשלמים המפורשים כך יש עליו כרת על שאר הקדשים הלמדין בגזרה שוה. דלא תימא לילף חלול דהכא מחילול דתרומה דכתיב ומתו בו כי יחללוהו ומה להלן מיתה אף כאן מיתה אלא מגופיה דנותר ילפי' ליה מה נותר האמור בשלמים כרת אף נותר של כל הקדשים כרת. רבי יהודה אומר נאמר כאן אני ה' ונאמר למטה אני ה' מה למטה אני ה' מכרת פי' ר' יהודה אתא למימר דהא מילתא לא צריכה למילף בגזרה שוה דחלול חלול אלא מהאי עניינא גופיה גמרינן להו מה למטה לענין טומאה כרת אף למעלה לענין נותר של שאר כל הקדשים כרת: