ראב"ד על ספרא, אמור, פרשה ג ו

אין לו אלא בעל מום קבוע בעל מום עובר מנין וכו' חוורור והמים הקבועין וכו' פי' חוורור כמין חברבורות לבנות בשחור שלו שאינן יוצאות ואין הלבן שלו חלק כשאר בני אדם אלא שיש בתוך השחור שלו טיפין טיפין לבנות. ואין זה תבלול האמור במקרא כי תבלול הוא לשון בלבול והוא לבן הפוסק ונכנס בשחור כמו שמפרש במשנת בכורות פ' על אלו מומין [לח.] והתם מפרש בכמה שהם קבועים: פ"א חוורור שנתלבנו עיניו וכהה מאורו לגמרי. וזה עיקר דהכי קא מפרש לה בפרק אלו מומין. אמר רבא הילכך כל מחמת כיהותא מאיש עור: מחסרותא מאיש דק מבלבלותא מתבלול. משניות' מבעיניו. ואמרינן התם דאי כתב רחמנא איש עור משום דלא חזי בהו כלל אבל מחסרותא לא. כתב רחמנא דק: