ראב"ד על ספרא, אמור, פרשה ג ד

ומנין אימורי חטאת ואשם וכו' דאי מלחם אימא עולה דכולה כליל דומיא דתמיד אבל אימורין אימא נשתרו בבעל מום ת"ל לא יגש להקריב: קשיא לי הני נמי תיפוק ליה מלחם שהרי אימורין קרויין לחם כדכתי' בספר ויקרא גבי אימורי שלמים לחם אשה ריח ניחוח לה': ודרשי' התם לימד על החלבים שקרויין לחם. מנין ליציקות והבלילות התנופות וההגשו' הקמיצות וההקטרות המליקות והקבלות וההזאות ת"ל לא יגש: נראה לי דקמיצות וההקטרות דקא חשיב בהדייהו שטפא דגמרא הוא דקא קתני להו לעיל מנין הקומץ והלבונה וכו' והקטרה וכו' הרי קמיצות והקטרות. והזאות בהזאה דבן עוף. אי נמי בהזאות דלוג שמן של מצורע: מה לחם מיוחד שהוא עבודה דהיינו הקטרת אימורין כדכתיב לחמי לאשי. אי נמי לחם אשה אף כל שהוא עבודה יצאו היציקות והבלילות והתנופות וההגשות שאינן עבודה שהרי אם לא יצק ולא בלל ולא הניף ולא הגיש כשרה כדאיתא במנחות בפרק הקומץ רבה: