ראב"ד על ספרא, אמור, פרשה יג ד

ור' יהודה אומר לא היה טוחנן ברחים אלא כותשן במכתשת פי' דכתיב כתית ואין לשון כתית אלא כתוש במכתשת כדמתרגמינן כתישא. והכי מפרש טעמא לקמן. אינו נותן את הלחם תוך הסל אלא סביבות הסל. וקורא אל תוך הסל. לחם הוא כל דבר שהוא נכתש ועושה כעיסה הוא נקרא לחם. ובלע"ז קרנייר ודוגמתו במס' ע"ז [תוספתא פ"ח] ישראל העושה עם הגוי בגת הרי זה מעלה את הלחם לגבי תפוח ומוריד את הלחם מעל גבי תפוח. ואעפ"י שהיין צף על גבי ידיו מותר. תפוח הוא הצבור שעושין בגת מן הענבים הדרוכות כדי שלא יתערבו עם השלימות וידרכו השלימות יפה יפה. וקאמר ר' יהודה שלא היו נותנין הזיתים הכתושות לתוך הסל בשמן היוצא ראשון שאף הוא לא היה זך כל צרכו מפני שהשמרים הן מתערבים לתוכו אלא מצרפין אותם סביבות הסל מבחוץ והשמן נכנס מאליו וקודח לתוך הסל וזולפין אותו מתוך הסל בטפיחין והוא היה ראשון. וכשהוא פוסק מלצאת טוענין אותו באבנים והיוצא מהן היה שני. וחוזרין וטוחנין אותן וטוענין אותן והוא היה שלישי. ואיני יודע אם חולק ר' יהודה אף בשלישי אם היו טוענין בקורה או באבנים. אלא מדקאמר ר' יהודה סתם ולא היו טוענין בקורה אלא באבנים משמע דבכולהו פליגי: