ראב"ד על ספרא, אמור, פרשה י ד

ר' יהודה אומר אם התחיל בה עד שלא הביאה שליש פי' לקצור את השדה לבהמה קוצר ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות. פי' אף לאחר שהביאה שליש ופטור מלקט שכחה ופיאה פירוש דבקצירה תלנהו רחמנא דכתיב ובקוצרכם את קציר ארצכם וכו' וקצירה דשחת לאו קצירה היא. וחייב במעשרות פי' אם נמלך לאחר קצירה ואכל ממנה לאחר שהביאה שליש חייב במעשרות דמעשר לאו בקצירה תלייא מילתא אלא כתב ואת זרע כדכתי' עשר תעשר את כל תבואת זרעך תבואה שזורעין אותה ומצמחת והיינו משהביאה שליש שהיא ראויה לזריעה. אבל אם התחיל בה לאחר שהביאה שליש אסור דקצירה היא וחייב בה בלקט שכחה ופיאה וכל שכן במעשרות. ר' שמעון אומר אף יקצור ויאכיל לבהמה ולחיה ולעופות וכו' אף משהביאה שליש קסבר כל לשחת לאו קצירה היא ופי' לשחת כל תבואה שלא נגמרה וקוצרה נקראת שחת ואפילו אם קוצרה לאדם והכי מוכח במנחות [עא.]: מיהו הכא אינו רשאי לאכול ממנה אדם עד שיביאו עומר ואעפ"י שאינו קציר מידי דהוה אבית שלחין ובית עמקים שאעפ"י שמותר לקצור מהם לפני העומר אסור לאכלם דהא מ"מ לחם נינהו: