ראב"ד על ספרא, אמור, פרק ז ד

ואשה אלו החלבים אין לי אלא כולם פי' כי לשון אשה משמע כל הראוי לאישים. והוא החלב כולו. מקצתם מנין ת"ל לא תתנו מהם וזהו שאמרנו למעלה שעובר משום בל תקטיר כולו ומשום בל תקטיר מקצתו. ואי קשיא לך וכי האוכל חתיכה גדולה של חלב בבת אחת בהתראה עובר עליה משום בל תאכל כולו ומשום בל תאכל מקצתו ויהא חייב על כל זית וזית. ואי אמרת דבזה אחר זה עסקי' הכא ובשתי התראות אם כן מאי כולו ומאי מקצתו דקאמר במקצתו נמי משכחת לה תרי ותלתא לאוי דהא אי אייתרו ביה על כל זית וזית לקי אכולהו. אלא לעולם בבת אחת ובחדא התראה דקאמר דלקי תרתי משום כולו ומשום מקצתו מה שאין כן בחלב ודם ושאר איסורין. מאי טעמא דחלב ודם בין לזית אחד בין למאה זתים חד לאו הוא דכתיב אבל הכא אע"ג דחד לאו נמי הוא כיון דפרט בהו רחמנא בכולן ממקצתם וכתביה ללאו בי מצעי הוה ליה כמאן דכתיבי בחד תרי לאו. ובתמורה פרק קמא פליגי בה אביי ורבא אי לקי אתרויהו או לאו משום דהוה ליה לאו שבכללות. ואיתותב אביי דסבר אין לוקין: