ראב"ד על ספרא, אמור, פרק ו ז

יכול תהא הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש כדאיתא במשנת תרומות ונפקא להו טעמא מהאי קרא ונתן לכהן את הקדש כפשטיה דקרא מה שיתן יהיה קדש וקא בעי השתא יכול הפרשת התשלומין יהיו קדושים שאם אכלה זר יהיה משלם עליהם קרן וחומש ת"ל ונתן לכהן את הקדש משעת נתינה יהיה קדש ולא משעת הפרשה דברי ר' ר' אלעזר בר שמעון אומר אף הפרשתו מקדשתו מאי טעמא את הקדש כתיב שהיה כבר קודם נתינה. ומאן דמפרש לה מילתא על תרומה עצמה דעלה קאמר ר' שלא תהא הפרשתה מקדשתה לחייב עליה קרן וחומש עד שיתננה לכהן טועה הוא שהרי מפורש במשנת תרומות פרק ו' שמשלם עליה קרן וחומש עד שלא זכה בה כהן: ולקמן נמי קא בעינן יכול יהו חייבין חומש על תרומה שבטבל ת"ל את אשר ירימו לה' על המורם חייבין ואין חייבין על תרומה שבטבל. ש"מ דעל המורם מיהת חייבין אעפ"י שלא זכה בהן שלא נתמעטה אלא תרומה שבטבל: