ראב"ד על ספרא, אמור, פרק ו ו

ומנין שאין משלמין אלא ממין על מינו שנאמר ונתן לכהן את הקדש לפיכך אכל קשואין וכו' דברי ר' עקיבא ר' אליעזר אומר משלמין ממין על שאינו מינו. הא מילתא מיפרש' לה במשנת תרומות פי' ממקום שר' אליעזר מקל ר' עקיבה מחמיר שנאמר ונתן לכהן את הקדש כל שהוא ראוי לעשות קדש דברי ר' אליעזר ר' עקיבא אומר ונתן לכהן את הקדש מה שאכל מהקדש: מתחזי ליה דר' עקיבא ור' אליעזר לא פליגי אלא במין על שאינו מינו. אבל באוכל קישואין של ערבי שביעית ורוצה לשלם קשואין של שביעית דברי הכל אינן תשלומין שהרי אף לר' אליעזר בעינן דבר שיהא ראוי ליעשות קדש ופירות שביעית אינן ראויין ליעשות תרומה על פירות אחרים. והאי דקאמר הכא על מילתיה דר' עקיבא כפיכך אכל קישואין וכו' לאו למימרא דר' אליעזר פליג עלה למימר שישלם לו שביעית אלא כיון דאמר קרא ונתן לכהן את הקדש וסבר ר' עקיבא הקדש שאכל אבל מין על שאינו מינו לא. לפיכך אכל קישואין של ערב שביעית ימתין לקישואין של מוצאי שביעית שהרי כבר כלו קישואין של ערב שביעית ואינו יכול לשלם לו מהם. וממין אחר נמי אי איפשר לו לשלם לפיכך ימתין לקישואין של מוצאי שביעית. ואמר ר' אליעזר אינו צריך להמתין עד מוצאי שביעית כלל אלא ישלם לו בערב שביעית ממין אחר זהו מחלוקת של ר' אליעזר ור' עקיבא. אבל בין ר' מאיר ורבנן איכא הנך קמייתא דר' מאיר סבר לקט שכחה ופיאה הרי הוא כפירות שביעית. ובין לר' אליעזר ובין לר' עקיבא בעינן שיהיה מדבר חייוב ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו אעפ"י שהיו דבר חיוב כיון דתחלתן קדש אין קדש פודה קדש דבעינן ונתן לכהן את הקדש מי שעל ידי נתינה יהיה קדש יצאו אלו שכבר היו קדש קודם נתינה ואעפ"י שכבר נפדו ורבנן סברי לקט שכחה ופיאה והפקר לא דמו לפירות שביעית וראויין ליעשות קדש קרינא בהו הואיל דהיתה להן זיקת תרומה ומעשר קודם הפקרן. ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו נמי אע"ג דמעיקרא קדש הוו השתא מיהא חולין גמורין נינהו: והכי מפרש לה בגמרא ירושלמי דתרומות לדעת רבנן והאי דלא פריש טעמא לר' מאיר מעיקרא משום דסמוך ליה על טעמא דר' אלעזר דקא מפיק טעמייהו מהאי קרא ונטר ליה עוד עד סיפא דמילתא והדר מפרש טעמייהו דכולהו: