ראב"ד על ספרא, אמור, פרק ד ט

ואחר יאכל מן הקדשים יש לך קדשים שאינו אוכל בהם פרט לעירובין וביותר ממאה: גם זה על הדרך שפירשתי בראשון שלא פירש כאן את שאינו אוכל בהם אלא אותם שאוכל בהם שהכתוב מתירן ומה הם פרט לעירובין וליותר ממאה: האי דקאמר הכא פרט משום דנפקי מכלל האסורין והאסורין הן הן שכתבנו למעלה ונתרבו מריבוייא דקרא דלעיל דלא יאכל כי אם רחץ: ומי ניהו תרומה טמאה או קדש טמא שנתערבו בטהורין פחות ממאה שאסור לאכלן מפני טומאת עצמן וקאמר הכא כי אם אחר שרחץ והעריב שמשו מותר לאכול בכל עירובי מעשר: ודוקא שהוא טהור ובירושלים והכא ודאי לא הוה צריך למימר אלא איידי דתנא לעיל עירובין במעשר דאסורי תנא הכא נמי עירובין במעשר דשרי: ואית דמפרשי בתרויהו דחדא קתני פרט לעירובין ובאי זה עירוב בפחות ממאה וביתר ממאה ובעירוב דתרומה וקדש קא מיירי ולא בעירוב דמעשר: והאי פירושה מסתבר לי טפי מקמא. וביותר ממאה עירובי תרומה טמאה בטהורה ואפילו תרומה טמאה בקדש טהור או קדש בתרומה טהורה ואפילו משקין במשקין בין דתרומה בקדש בין דקדש בתרומה ובין דקדש בקדש. ואף באלו יש שלא היו צריכין לשאול מפני שהיו באים מכלל אותם האמורים לפניהם אלא שתפס בהם הדרך שלמעלה ולא שינה ממנה מ"מ הרי הן שנויין כאן על הסדר יותר מן העליונים ואותם שאינם צריכים כאן מעטים הם כי בתחלה שאל אין לי אלא אוכלי תרומה טמאה במאה דטהורה שמותר הכל לכהנים שהרי אין מבטל בה אלא איסור טומאה בלבד. ומנין אוכלי תרומה טמאה במאה חולין טהורין שיהא עליהן תורת חולין שהרי מבטלין בהן שני איסורין איסור זרות ואיסור טומאה הרי אלו שאלה צריכה: אוכלי חולין טמאים במאה תרומה טהורה זו אינה צריכה שאלה: אוכלי תרומה טמאה במאה אוכלי קדש טהור ואפילו אוכליקדש טמא במאה תרומה טהורה מנין שמותרות לכהנים הרי אלו צריכות מפני שחמורה טומאת קדש מטומאת תרומה. ומנין משקה תרומה טמאה במאה חולין טהורין שיהו מותרין לזרים אעפ"י שמבטלין בהם שני איסורין הרי זו צריכה. משקה חולין טמאין במאה תרומה טהורה זו אינה צריכה. משקה תרומה טמאה במשקה קדש טהור ומשקה קדש טמא במאה תרומה טהורה ומשקה קדש טמא במאה קדש טהור כולן צריכות מפני שחמורה טומאת משקין מטומאת אוכלין כי טומאת משקין בכל שהן ומטמאין זה לזה אפי' הן מאה ואעפ"י כן אם נתערבה במאה טהורין בטלה טומאתן. ומנין לכל אלו שהן מותרין ת"ל מן הקדשים ריבה וכי אמרינן דעירובי קדש מותרין לו לאחר שרחץ והעריב שמשו. ודוקא בטמא שאינו מחוסר כפרה [אבל מחוסר כפרה] לא: