ראב"ד על ספרא, אמור, פרק ד ו

אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה מנין אוכלי (חולין) [תרומה] באוכלי חולין וכו' ת"ל מן הקדשים ריבה זו היא הגי' הישנה. ואעפ"י שהיא רחוקה עלי בפירושה הריני מפרשה על פי דרכה. מקרא קמא קא דריש מדקאמר ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ חלק בקדשים שיש לך קדשים שהוא אוכל אעפ"י שלא רחץ ועכשו לא פירש הקדשים שהוא אוכל אלא פירש שאסור עליו הכתוב לאכלם עד שיטהר ומה הן פרט לערובו ולפחות ממאה וממילא ידעינן את שהוא מותר בהם. פרט לעירובי' פי' פרט לעירוב מעשר שני בחולין אפילו ביתר ממאה חולין מאי טעמא משום דהוי דבר שיש לו מתירין שהרי יכול לפדותו משוה פרוטה ולמעלה והכי איתא בבא מציעא פ' הזהב [נג.] הילכך אם חוץ לירושלם הוא בין טמא בין טהור יכול לפדותו. ואם בירושלם הוא טמא יכול לפדותו. ומ"ה אינו בטל כלל כדי לאכלו בטומאת הגוף. ולפחות ממאה. אתאן לתרומה דכיון דתרומה לא בטלה אלא במאה עדיין קדושת תרומה בעירובה ואסור לאכלה בטומאת הגוף: אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה פי' סאה תרומה טמאה שנתערבה בפחות ממאה תרומה טהורה בזו אמרה תורה שהאוכל ממנה בטומאת הגוף לוקה ואעפ"י שכבר נתחללה מקדושתה שאינה ראויה אלא לשריפה דגרסינן בסנהדרין פרק אלו הן הנשרפין מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת ואפילו הכי לוקה עליה מפני שהכל תרומה היא ואין תרומה מבטלה תרומה לפוטרה מאיסור תרומה: ומנין אוכלי תרומה באוכלי חולין פי' סאה תרומה בפחות ממאה חולין אינו אוכל עירובה בטומאת הגוף אעפ"י שרובה חולין וכל שכן סאה חולין בתשעים תרומה: עד כאן זו ואין צריך לומר זו כדפרישית והוא באוכלין: מעתה אתחיל לשאול בתערובת משקין מנין לנו על לוג תרומה שנפל לחולין שאינו שותה בעירובין בטומאת הגוף אעפ"י שרוב רובו חולין. ואין צריך לומר לוג של חולין בתשעים וכל שכן משקה קדש במשקה תרומה ומשקה תרומה במשקה קדש וכ"ש משקה קדש במשקה קדש ת"ל מן הקדשים ריבה פי' ריבה כל אלו לבל יאכל עד אשר יטהר מדלא אמר ולא יאכל מן הקדש הרי ריבה אוכלי תרומה באוכלי [תרומה] שאסור בהם בטומאת הגוף וכ"ש כל אלו שאמרנו: