ראב"ד על ספרא, אמור, פרק ד טז

אם נאמרו הקלות למה (לא) נאמרו החמורות ואם נאמרו חמורות למה נאמרו הקלות. אם נאמרו קלות ולא נאמרו חמורות הייתי אומר על הקלות בלאו ועל החמורות במיתה: מפרש לה בזבחים פ' בית שמאי [מד.] קלות שרץ ומעשר חמורות טומאת מת ותרומה. וה"ק אם נאמרו הקלות כולן ומן החמורות עמהם ומאי ניהו שרץ ומעשר ותרומה ולא נאמרה טומאת מת עמהן הייתי אומר על הקלות בלאו פי' שרץ על מעשר אבל מת אפי' על מעשר במיתה מאי טעמא מדקלות על חמורות במיתה דהיינו שרץ על תרומה חמורות על הקלות נמי במיתה. ומאי ניהו טומאת מת על מעשר לכך נאמרו הטומאות החמורות דאידי ואידי על מעשר בלאו: ואם נאמרו חמורות פי' טומאת מת עם מעשר ותרומה ולא נאמרה טומאת שרץ עמהם הייתי אומר וכו': וכל זר לא יאכל קדש מה קדש האמור להלן קדשי הגבול וכו'. בקדשים לא יאכל וכו' אי זהו דבר ששוה בזרעו של אהרן הוי אומר זה בתרומה וכו' כדאיתא ביבמות פרק הערל: