ראב"ד על ספרא, אמור, פרק ג יא

יכול לא יכנס לבין האולם ולמזבח לעשות ריקועין ת"ל אך נראה לי מפני שהיתה גפן של זהב עומדת על פתחו של היכל מודלה על גבי כלונסאות. וכל מי שמתנדב עלה של זהב לבדק הבית או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה וכשהם מפנין אותה ועושין מן הזהב ריקועי פחים צפוי למזבח הזהב או לבית קדש הקדשים אינם רוצים להוציאם ממקומם כדי שלא להקל בקדושתן ולמזבח. וכך היא מצותן הכהנים נכנסים אם אין שם כהנים לוים נכנסים אם אין שם טהורים נכנסין טמאים אם אין שם תמימים יכנסו בעלי מומין: ברייתא זו חולקת על שתי הברייתות השנויות בעירובין בסופו האחת מכשרת בכהנים ולוים וישראל ובלבד טהורים אבל טמאים כלל כלל [לא]: וזו מכשרת כהנים ולוים אבל לא ישראל ומכשרת בפניהם טמאים וטהורים ובעלי מומין: ודומה לדעת זאת הברייתא כי הלוים טהורים ותמימים קודמין לכהנים טמאים ובעלי מומין כשם שהקדימן למשנה כך הם קודמין למעשה: ונאמר להלן חלול בתרומה דכתיב ומתו בו כי יחללוהו: וחכמים אומרי' אין בעל מום במיתה אלא באזהרה דכתיב ומתו בו ולא בבעל מום: